“לצבא הוא לא ילך עם שמיכי ומוצץ”

להלן התשובות:
חפץ מעבר יכול להיות שמיכה או בכינויה “שמיכי“, חיתול טטרה (אני ממליצה לא לתת אחד ספציפי) או בובה – אלו חפצים רכים ונעימים שלרוב מלווים במוצץ או במציצת אצבע.

ישנם תינוקות שחפץ המעבר שלהם הוא איבר בגופם כמו למשל מגע באוזן או בשיער – העוזר להם להירגע ולהרגיש תחושת ביטחון.

רוב התינוקות יתחילו להתחבר לחפץ כלשהו בין גיל 4 חודשים לגיל שנה ויתנתקו ממנו סביב גיל 3, חשוב לציין שמומלץ לא לקחת להם בכח, כי כבר הגיעו לגיל 3 או להעלים את החפץ פתאום.
אלא לחכות שהם יעשו זאת בעצמם וכאן המשפט שאיתו פתחתי את הפוסט בא לידי ביטוי.
במקרה הזה באמת שאין מה לדאוג “לצבא הוא לא ילך עם שמיכי ומוצץ”.

במידה ותינוק אימץ לו חפץ מעבר, כניראה שיש לו צורך בזה, זה מסמל עבורו נוכחות הורית, חום וביטחון, עוזר להתמודד עם הפרידה מההורה בעיקר בכניסה למסגרת חדשה שאינה מוכרת ושכיבה במיטה לבד – לצורך הרדמות (זו גם פרידה).

חפץ המעבר “תופס” את הריח של הבית – אמא ואבא ועוזר לתינוק להירגע ולהתמודד עם שינויים ופרידה.
שימו לב! שהחפץ בטיחותי, אני ממליצה לרכוש 2-3 מאותו חפץ למקרה והוא הולך לאיבוד ולתת לתינוק רק לצורך הרגעות, פרידה ושינה ולא בזמן משחק ולמידה.

לתינוקות שלא אימצו חפץ מעבר וההורים מעוניינים שכן יאמצו לפני כניסה למסגרת. נסו לתת להם חפץ כשבועיים לפני כניסתם למסגרת וכך בכניסתם למסגרת חדשה אותו חפץ יעזור להם. אם הם לא מעוניינים, כמובן שלא בכוח.

מורן פיצ’ון
פיצ’פונים